מתמיכה גורפת לאכזבה וייאוש
עמדות הציבור הישראלי לגבי מלחמת איראן מול תוצאות 40 ימי הלחימה
תוצאות הסקר הראשון לאחר הפסקת האש (4-10.4.26) של ד״ר נמרוד ניר מכון אגם והאוניברסיטה העברית בקרב מדגם של 1,312 ישראלים (1084 יהודים, 228 ערבים).
הסקר חושף חוסר אמון במקבלי ההחלטות, הטלת ספק בנרטיבים הרשמיים ותחושת ייאוש ושחיקה:
הכישלון
אל מול תמיכה ציבורית גורפת ביציאה למלחמה עם איראן ועם חיזבאללה, לאחר 40 ימי לחימה (עם איראן) והתמשכות האש על ישובי הצפון ניתן לראות היפוך מגמה לגבי היציאה לשאגת הארי, התנגדות נחרצת להפסקת האש ותפיסתה כהצלחה איראנית וכשלון אמריקאי:
רק 1 מכל 10 רואה את מלחמת איראן כהצלחה משמעותית
32.1% (החלק הארי בנשאלים)
מגדירים את המערכה, נכון להיום, ככישלון:
מה עמדתך לגבי הפסקת האש הנוכחית
קריסת האמון
בניגוד לתמיכה ולאמון הגורף בזמן היציאה למלחמה, הציבור שהתגייס לנשוך שיניים ולשלם את המחירים הקשים כדי לקבל את התמורה המובטחת, כעת ניתן לראות משבר אמון חריף. בהצהרות. בהבטחות. בעתיד
האם הציבור מקבל תמונה מלאה ואמינה?
כמה אתה מאמין להצהרות ש״איראן חלשה מאוד״ או ״על סף קריסה״?
ייאוש ותסכול
תשובות הנשאלים מעידות על תחושת מבוי סתום, עתיד שמבטיח מלחמות אין קץ, אי אמון ביכולת לפרוץ את המעגל ולכן התחושות המובילות הן: ייאוש, כעס, פחד, בלבול ופסימיות.
עד כמה אתה מרגיש עייפות או שחיקה מהתמשכות המלחמה
ובשטח
המצב התודעתי של ייאוש, בלבול וחוסר אמון - נראה גם במציאות בשטח. ואין דוגמה טובה מראש עירית קרית שמונה אביחי שטרן שלאורך כל שלוש השנים האחרונות נשא בגבורה ובשקט את התעלמות השלטון מקיומו וקיומה של עירו. לא עוד: