ה-OECD לא מפרסם מדד רשמי בשם "יוקר המחיה" – כי אין הסכמה ברורה על איך נכון למדוד אותו.

הנה הסיבות העיקריות:

מדד אחיד חייב להתבסס על סל מוצרים ושירותים קבוע – אבל מדינה אחת צורכת בשר חזיר, אחרת דגים, ואחרת כמעט לא צורכת חלב. אי אפשר לבנות מדד אחד שייצג את ההעדפות של כולם באופן הוגן.

מדינות נבדלות בגובה השכר, מיסוי, הטבות ממשלתיות, ביטוח בריאות, פנסיה ועוד. חיבור פשוט בין "מחירים" ל"שכר" לא משקף בהכרח מה באמת אפשר לקנות בכל מדינה.

האם למדוד הוצאות חיוניות בלבד? לכלול גם חינוך, בריאות, תחבורה? האם להתחשב בפערים בתוך המדינה?

כל בחירה כזו משקפת שיקול ערכי, לא רק כלכלי – ולכן אין מדד אחד שמוסכם על כל המדינות.

ה-OECD מעדיף לפרק את יוקר המחיה לגורמים נפרדים – כמו מחירים, שכר והכנסה פנויה – ולתת לכל מדינה ולציבור לפרש את המשמעות בעצמם.