מספר ההליך

אתר משרד המשפטים

תולעת המשפט

תוצאה

סוג לפי החוק

עילה פלילית

תאריך פתיחה

תאריך סגירת תיק

תאריך מתן הצו

ימים מפתיחה עד מתן הצו

ביהמ"ש

שופט

מס׳ אתרים

מספר דיונים

ייצוג המשיב

ניתן צו מתוקן?

מספר צווים מתוקנים

אתר פעיל כיום?

DataSet

Internet_Blocking_IL_Dataset(10.5.2023)

Block_date

Block Date

blocks

<h1 class="ql-align-center ql-direction-rtl">מדידת חופש הרשת וחסימת אתרים בישראל</h1>

<div>בשנת 2017 נחקק בישראל חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (חוק הסמכויות), המאפשר לרשויות האכיפה לחייב את ספקיות האינטרנט בישראל חסום אתרים המשמשים לפעילות פלילית חמורה. לצד החשיבות הציבורית המובהקת בהיאבקות בעבריינות קשה המסתייעת ברשת, יש להבטיח כי יישום החוק מתבצע באופן ראוי, ההולם את מטרתו, תוך הגנה מקסימלית על חופש הרשת.</div><div><br></div><div><strong>פרויקט המחקר הנוכחי מבקש לספק לחוקרים ומעצבי מדיניות תמונת מצב מפורטת על מכלול פעילות הגבלת הגישה לאתרי אינטרנט שהתבצעה בישראל מכוח חוק הסמכויות של שנת 2017</strong>, לרבות: מספר האתרים החסומים, כמות וטיב ההליכים שהתקיימו מכוח חוק הסמכויות, טיב הדיון השיפוטי והאופן בו בית המשפט הגיע להכרעה.</div>

דומיינים חסומים

<div><strong><span class="mention" data-id="index" data-value="Label" data-denotation-char="">﻿<span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Label</span>﻿</span></strong></div><div><span class="mention" data-id="value" data-value="Value" data-denotation-char="">﻿<span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Value</span>﻿</span></div>

עדכון אחרון: מאי 2023 | חלוקה לפי סיומות האתרים (TLD)

כמות האתרים החסומים בישראל

value

auto

bottom

left

קישור לדוח המידע המלא (בקרוב)

קישור לנתונים הגולמיים

<div class="ql-align-center"><strong>&nbsp;פרויקט זה נעשה על ידי תלמידי התואר הראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב שנבחרו להשתתף בסדנת המחקר היישומית של איגוד האינטרנט הישראלי ומרכז הנשיא מאיר שמגר למשפט דיגיטלי וחדשנות: </strong></div><div class="ql-align-center"><strong>אסף ניאזוב, יובל סעדון, נמרוד פרינץ, והגר קמינר</strong></div><div class="ql-align-center"><strong>מנחים: ד"ר אסף וינר, פרופ' ניבה אלקין-קורן</strong></div>

<h1>מקורות הנתונים ועיבודם</h1>

<div><strong>צווי הגבלת הגישה שמפורסמים באתר משרד המשפטים</strong></div><div>בכפוף לסעיף 12(א) לחוק, מידע אודות הצווים מתפרסם <a href="https://www.gov.il/he/departments/dynamiccollectors/access-restriction-warrants?skip=0" rel="noopener noreferrer" target="_blank">באתר האינטרנט של פרקליטות המדינה</a>.<a href="https://app.simplerstory.com/editor/4IIrfwyXg#_ftn1" rel="noopener noreferrer" target="_blank">​​</a> עבור כל פרסום במאגר, מתועדים הפרטים הבאים: מספר ההליך, התאריך בו ניתן הצו, ורשימת צווים מתוקנים (במידה וקיימים)</div><div><br></div><div><strong>נתוני "נט המשפט" על כלל הליכי בצ"א בשנים 2022-2017</strong></div><div>נכון לחודש דצמבר 2022, אותרו 138 הליכים מסוג בצ"א (בקשות צו אינטרנט) שנפתחו מאז כניסתו לתוקף של חוק הסמכויות. מרשימה זו סוננו 17 הליכים שהתקיימו בבתי משפט שלום אשר לא מוסמך לדון בבקשות לפי חוק הסמכויות. טבלת הנתונים המרכזית שלנו כוללת 120 הליכי בצ"א. בהינתן שבישראל חסומים כיום למעלה מ-200 אתרים, ניתן להסיק כי חלק מההליכים עוסקים ביותר מאתר אינטרנט אחד. לפי בדיקה מדגמית שערכנו ב-41 תיקי בית משפט, רבע מההליכים כוונו כנגד שני אתרים או יותר<a href="https://app.simplerstory.com/editor/4IIrfwyXg#_ftn2" rel="noopener noreferrer" target="_blank">​</a></div><div><strong>הערה: המאגר שלנו לא כולל תיקים שהוגדרו כחסויים במערכת נט המשפט, כגון תיקים העוסקים באתרי פדופיליה או טרור</strong>. על כן, ישנם פערים בין מספר התיקים אשר אותרו על ידינו בנט המשפט, לבין מספר התיקים שדווחו בפרסומים הרשמיים של הפרקליטות וכן בדיווחים הסטטוטוריים שמוגשים על ידי משרד המשפטים לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מהמקורות האחרונים מתבהר כי מאז חקיקת חוק הסמכויות היו לפחות 11 תיקים אשר עסקו באתרי פדופיליה, ולפחות תיק אחד שעסק באתר טרור.</div><div><br></div><div><strong>עיון בתיקי בית משפט של הליכי בצ"א נבחרים (44 תיקים שנפתחו בין השנים 2019-2018)</strong></div><div>הודות לבקשות עיון, התאפשרה לנו גישה לחומרים מתוך 44 תיקי בצ"א נבחרים. ב-3 מהתיקים הללו, בית המשפט הורה על איחוד הדיונים עם תיק אחר, כך שהתקיימו בפועל 41 הליכים. ההליך המוקדם ביותר שנבחן במסגרת זו נפתח ב-26/03/2018, והמאוחר ביותר ב-23/12/2019. ההליכים הללו התנהלו לכל המאוחר עד 26/04/2020. תוכן התיקים כלל מסמכים מגוונים כגון פרוטוקולים, פסקי דין, החלטות, בקשות וכתבי טענות של הצדדים בתיקים, בנוסף להחלטות פרוצדוראליות. יובהר כי לא תמיד ניתנה לנו גישה למסמכי התיקים בכללותם, כך שהתמונה שסופקה ביחס לתיקים אלה אינה מלאה.</div><div>מתוך עיון בתיקים אלה חולצו שדות המידע הבאים: מספר וזהות האתרים שנחסמו בכל הליך, סעדים שניתנו, תדירות ונסיבות הגשת בקשות למתן צווים מתוקנים, טיב הדיון בהליכים (במקרים בהם ההליכים כללו פרוטוקולים מפורטים ופסקי דין), התייצבות משיבים לדיונים, האם ההליך אוחד עם הליך אחר, האם ספקיות הגישה הונחו להציג לגולשים הודעה שהאתר נחסם.</div><div><br></div><div><strong>נתונים על רשימת האתרים החסומים הקיימת אצל ספקיות האינטרנט</strong></div><div>בעקבות פניה לאחת מספקיות האינטרנט, התקבלה לידינו רשימת סיומות האתרים (com, net, il, ru וכו') שהוגבלה הגישה אליהם על-ידי הספקית, כאשר הכתובות עצמן חסויות. מנתוני הרשימה ניתן לראות את מספר האתרים החסומים כיום בישראל - 208. בהתבסס על רשימה זו, בחנו אילו סוגי אתרים בדרך כלל נחסמים - האם אתרים ישראלים בסיומת il. או אתרים אחרים. לבסוף, השווינו את נתוני הרשימה לכמות הצווים שפורסמו ובחנו האם ישנן אי-התאמות.</div>

<h2 class="ql-direction-rtl">ממצאים: כמות ההליכים שנפתחו לאורך זמן</h2>

<div><strong><span class="mention" data-id="index" data-value="Label" data-denotation-char=""><span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Label</span></span>: </strong><span class="mention" data-id="value" data-value="Value" data-denotation-char=""><span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Value</span></span></div>

כמות ההליכים שנפתחו לאורך זמן, בחלוקה לעילות

הליכים

<div><div><span data-denotation-char="" data-value="Value" data-id="value" class="mention"><span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Value</span></span></div></div>

<div><br></div><div>בשנתיים האחרונות חלה ירידה ניכרת בכמות הבקשות שהוגשו וההליכים שנפתחו להסרת אתרים והגבלת גישה מכוח חוק הסמכויות. ירידה זו עשויה לנבוע ממספר גורמים. ראשית, ייתכן שרוב האתרים העוסקים בהצעת שירותי הימורים וזנות נחסמו בשנותיו הראשונות של יישום החוק, וכיום כלי זה אינו נדרש באותה מידה להתמודדות עם אתרים חדשים. הסבר אפשרי אחר הוא האפקטיביות המוגבלת של החסימה, שהרי ניתן לעקוף אותה בקלות יחסית – כפי שאף הוזכר בדיונים על החוק בכנסת – כך שלדעת גורמי האכיפה הוא אינו משיג את תכליתו ההרתעתית באופן מספק. השערה נוספת הנוגעת לאפקטיביות האכיפה היא שהגורמים המספקים את השירותים הלא חוקיים עברו לזירות אחרות בעקבות האכיפה, וכי שירותים אלו מוצעים כיום לא דרך אתרים עצמאיים אלא בדרכים חלופיות, דוגמת פוסטים ברשתות חברתיות, ערוצי הודעות בטלגרם וכו'.&nbsp;</div>

<div class="ql-align-justify">הנתונים מעידים על שיעור קבלה גבוה של הבקשות שהוגשו לאורך השנים: בשנת 2018 התקבלו 88% מהבקשות (22 מתוך 25), בשנת 2019 התקבלו 90% (28 מתוך 31), בשנת 2020 התקבלו 85% (30 מתוך 35), בשנת 2021 התקבלו 84% מהבקשות (16 מתוך 19), ובשנת 2022 התקבלו 100% (6 מתוך 6). בבדיקה הפרטנית של 41 תיקים נמצא שב־40 מתוכם ניתן הסעד "כמבוקש", כלומר בית המשפט קיבל את בקשת הפרקליטות במלואה.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">שיעור הקבלה אינו מושפע מהעבירה הפלילית שבגינה מתבקש צו הגבלת הגישה: עד היום התקבלו 92% מהבקשות לחסימה בגין עריכת הימורים (36 מתוך 39), 96% מהבקשות לחסימה בגין פרסום שירותי זנות (68 מתוך 71), ו־17% מהבקשות שבהן לא ניתן לברר את סוג העבירה בגינה נדרש הצו (1 מתוך 6).&nbsp;</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify"><br></div>

<h1>מאגר הנתונים הפתוח</h1>

<div>הנתונים מהמקורות השונים אוחדו ל<a href="https://docs.google.com/spreadsheets/d/1o7OPvDpJRXtcRej3qwmyCaDABonN5LFdxOrg89eLZQ0/edit?usp=sharing" rel="noopener noreferrer" target="_blank">מסד נתונים מרכזי ופומבי</a>, הכולל את השדות הבאים ביחס לכל הליך</div><div><strong>תוצאה </strong>- תוצאת ההליך לפי נתוני "נט המשפט". מבהיר כיצד הסתיים ההליך (אם הסתיים)</div><div><strong>הסעד שניתן בצו </strong>- הגבלת גישה, הגבלת איתור או הסרה</div><div><strong>עילה פלילית</strong> - זנות, הימורים, טרור או פדופיליה</div><div><strong>תאריך פתיחה ותאריך סגירת תיק</strong> - כפי שמוזנים במערכת "נט המשפט"</div><div><strong>תאריך מתן הצו </strong>- כפי שפורסם באתר משרד המשפטים</div><div><strong>ימים מפתיחה עד מתן הצו</strong></div><div><strong>בתי משפט, שופטים ודיונים בהליך</strong> | <strong>ייצוג והתייצבות המשיבים</strong></div><div><strong>מספר אתרי אינטרנט כלפיהם ההליך</strong></div><div><strong>צווים מתוקנים</strong></div><div><strong>האם חסום בפועל?</strong></div>

<h2 class="ql-align-center">כלי איתור הליכים וצפייה במסמכים נלווים</h2>

<div>הצגת הליכים לפי עילה פלילית</div>

<div>הצגת הליכים לפי תוצאה</div>

<h2>ממצאים: חלוקת הטיפול בבקשות צווי אינטרנט בין שופטים</h2>

<div class="ql-align-justify">החוק מאפשר לבתי משפט מחוזיים בלבד לדון בחסימת אתרים. בישראל ישנם שישה בתי משפט מחוזיים בעלי סמכות לדון בחוק, אולם עד כה כלל ההליכים הנוגעים לחסימת אתרים מתוקף חוק הסמכויות נוהלו בבית המשפט המחוזי תל אביב. ייתכן שהסיבה לריכוזיות זו היא שמשרדי מחלקת הסייבר של פרקליטות המדינה נמצאים בתל אביב, ולכן אך טבעי שההליכים יוגשו לבית משפט זה.&nbsp;</div><div class="ql-align-justify"><br></div>

<div>תקופה להצגה: <span data-value="Filter value" data-id="filterValue" data-denotation-char="" data-index="0" class="mention">﻿<span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Filter value</span>﻿</span> </div>

<div>אפשרות לסינון לפי תוצאות ההליך</div>

<div><span data-denotation-char="" data-value="Value" data-id="value" class="mention">﻿<span><span class="ql-mention-denotation-char"></span>Value</span>﻿</span></div>

<div>ברובם המוחלט של ההליכים דן שופט קבוע. כפי שניתן לראות, בתחילת הדרך דנו ברוב התיקים השופטים בני שגיא וציון קאפח, אולם מאז פרישתו של השופט קאפח, שגיא הוא השופט היחיד כמעט שדן בהליכי בצ"א.</div>

<h2 class="ql-align-center">ממצאים: מאפייני הדיון השיפוטי בבקשות לצווים</h2>

<h2><strong>זמני הטיפול בבקשות צווי האינטרנט</strong></h2>

<div>החוק נועד, בין היתר, ליצור הליך מהיר שיאפשר חסימה כמעט מיידית של אתרים. כל עוד האתר לא נחסם, הפעילות הפלילית המתבצעת דרכו ממשיכה להשפיע באופן שלילי על הציבור. לכן מרגע גילויו יש לפעול במיידיות לחסימתו, כדי להגן על הציבור מפני עבירות חמורות. מסיבה זו ראינו חשיבות בבחינת משך הזמן מרגע פתיחת ההליך ועד מתן הצו המבוקש. ב־100 תיקים שבהם מידע זה זמין, התברר כי משך הזמן החציוני לטיפול בתיק היה 40 ימים ומשך הזמן הממוצע – 66 יום. ב־3 תיקים הצו ניתן ביום שבו הוגשה הבקשה לבית המשפט, וב־11 תיקים נמשך הטיפול בתיק יותר מ־3 חודשים. הטיפול ב־6 תיקים נמשך יותר משנה, ומשך הזמן הארוך ביותר שנמצא הוא מעל שנתיים – 740 יום.</div><div><br></div><div>71% מכלל התיקים שהטיפול בהם נמשך יותר מ־60 יום הוגשו לבית המשפט בשנת 2020. נראה כי סוג העבירה אינו משפיע על משך הטיפול בתיק. לא עלה בידנו לבחון את השפעתו של משך זמן הטיפול בתיק על תוצאת ההליך, כיוון שהמידע על משך הטיפול זמין עבור תיקים שהתקבלו בלבד.</div>

משך הזמן החציוני (בימים) מפתיחת התיק עד מתן צו

<h2>מרבית הדיונים מתקיימים במעמד צד אחד </h2>

<div class="ql-align-justify">על פי מכלול הנתונים, ב־70.3% מההליכים שבהם ניתן צו (76 מתוך 108) התקיים דיון אחד בלבד. כמו כן, על פי כלל הנתונים שבידינו, רק 10 הליכים מתוך 120 התקיימו במעמד שני צדדים: ב־8 מקרים התייצבו המשיב או בא כוחו, וב־2 מקרים התייצב מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי. התייצבותו של איגוד האינטרנט (וכל "תאגיד העוסק בהגנה על אינטרס הציבור באינטרנט שיש בהתייצבותו כדי לתרום לניהול הוגן של ההליך") מתאפשרת מכוח החוק רק במקרים של עיון מחדש. אולם, נקבע בפסיקה שהדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, והתייצבות איגוד האינטרנט תתאפשר גם בהליכים שאינם הליכי עיון מחדש בצווים.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">בדיונים שבהם התייצב, הצביע מנכ"ל איגוד האינטרנט על בעייתיות ביישום החוק, שכן בעלי האתרים יכולים לפתוח אתרים חדשים בנקל, וטען בעיקר כי החוק אינו אפקטיבי כאמצעי אכיפה. כלומר, איגוד האינטרנט לא טען כבא כוחם של המשיבים, אלא סיפק זווית ציבורית ביקורתית על ההסדר. בהתאם לכך, האיגוד מצא לנכון להתייצב רק בשלבים הראשונים של החלת החוק, בשנת 2018, כאשר ניתן היה להניח שהשפעתה של עמדתו על אופן יישום החוק תהיה נרחבת יותר. נראה כי במקרים שבהם היה למשיב ייצוג התקיימו יותר דיונים, כאשר כמעט בכולם (9 תיקים מתוך 10) התקיימו שני דיונים או יותר. מבחינת זהות המשיב, ברור כי במרבית המקרים יעדיפו בעלי האתרים להישאר אנונימיים, אך נקבע בפסיקה כי הדבר לא יתאפשר, וכי לא נכון לקבוע תנאים מקלים מיוחדים לבעלי אתרים שנפגעים מכוח החוק.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">ייתכנו כמובן מקרים שבהם המשיב התייצב אך המידע על כך אינו פומבי או אינו ודאי, אך בכל מקרה הרוב המוחלט של הדיונים התקיימו במעמד צד אחד. בנוגע לתוצאות ההליכים, מבין התיקים שבהם הדיון התקיים במעמד שני הצדדים, תיק אחד בלבד (מתוך 10) הסתיים באי־קבלת הבקשה, ו־90% (9 מתוך 10) הסתיימו בקבלה של בקשת הפרקליטות ומתן צו. אולם, ביניהם נמצאו גם שני התיקים היחידים שבהם ניתן סעד מסויג או שונה מהסעד שביקשה המדינה.</div>

<h2>היקף הדיון וההנמקה השיפוטית</h2>

<div>ברוב התיקים שתוכניהם היו נגישים לנו, נוכחנו כי היקף הדיון היה דל. בכל 41 התיקים שנבחנו התקבלה החלטה סופית מהותית בתיק, וב־39 מתוכם הופיע גם מסמך פרוטוקול המתעד דיון אחד לפחות. רק ב־3 התיקים שבהם התייצב לדיון המשיב או מישהו מטעמו, פורסמו לצד ההחלטות פסקי דין המתארים בהרחבה את השתלשלות האירועים, ההיבטים העובדתיים והמשפטיים והסעדים שניתנו. כמו כן, רק בהליכים אלו מצאנו פרוטוקולים המשקפים דיון נרחב, הן על הדין הדיוני והן על הדין המהותי, לרבות דיונים מעמיקים על תוכן האתר והמשמעות הפלילית של הממצאים. במקרים בודדים מצאנו פרוטוקול מפורט על אף שהדיון התקיים במעמד צד אחד. עם זאת, ברוב ההליכים שנוהלו במעמד צד אחד עקב אי־התייצבות המשיב או מי מטעמו, פרוטוקול הדיון ונוסח ההחלטה כוללים שורות בודדות בלבד.</div>

<h2>טיב הראיות שעל בסיסן מוכרעות הבקשות</h2>

<div class="ql-align-justify">בכל התיקים שבהם ביצענו עיון פרטני, תוכני האתר הוצגו כראיה, בעיקר באמצעות צילומי מסך וציטוטים מתוך מלל האתר. במקרים רבים סוג הראיות שהוצגו נודע לנו דרך תיאור תמציתי וכללי בפרוטוקול, במסגרת הצהרה על המסמכים שהוגשו לבית המשפט בידי בא כוח המדינה: ״מציג תמונות על טיבו של האתר״, ״מציגה הדפסה מתוך התכנים של האתר״, ״מגישה את התכנים״ וכדומה. לעיתים מכיל הפרוטוקול תיאור מעט יותר מפורט של התכנים שהוגשו, שממנו משתמעת משמעותם הפלילית, למשל: ״מדובר בהימורים, אפשר לראות כי האתר נגיש בשפה העברית. באתר נכתב מפורשות כי מבוצעים הימורים. בנוסף, ישנם הסברים באתר איך ניתן להמר.״ ברוב התיקים החלטת השופט כוללת גם התייחסות תמציתית לראיות, כגון: ״התמונות אשר הוצגו בפני אינן מותירות ספק באשר לטיבו של האתר". אולם, בכמה מקרים לא הופיעה בהחלטה השיפוטית כל התייחסות מצד השופט לראיות שהוצגו. ניתן לטעון כי התייחסות לקונית לראיות, ובוודאי אי־התייחסות מוחלטת, עומדת בסתירה לחובת ההנמקה השיפוטית, ונשאלת השאלה האם חובת ההנמקה כוללת גם צורך בהנמקה מספקת בעניינים שבעובדה (בניגוד להנמקה משפטית).</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">במקרים מסוימים היו בידינו גם עותקים של הבקשות לצווים שהגישה הפרקליטות טרם הדיון וההחלטה ובהם נכללו הראיות, דהיינו ציטוטים וצילומי מסך מתוך האתרים שיש בהם משום עבירה על החוק. כך למשל, בבקשה לגבי פורטל שירותי מין הובאו ציטוטים מתוך תיאורי הנשים המוצעות כמוצר זנות, כמו גם סוגי השירותים המוצעים לגביהן. ב־3 מקרים נראה כי גלישה לאתר עצמו, כפי שהיה נכון למועד הדיון, הוצגה כראיה. מלבד התכנים באתר, ב־4 מקרים הוצג גם חומר חסוי שאין באפשרותנו לעמוד על טיבו. סביר להניח כי מדובר בחומרי חקירה משטרתית הנוגעים למיהות מפעילי האתר. כמו כן, במקרים אחדים הוצגו ראיות הנוגעות לזהותו של מפעיל האתר באמצעות פלט מרישום שם המתחם של האתר.</div><div class="ql-align-justify"><br></div>

<h2 class="ql-align-center">ממצאים: תוצאות החסימה בפועל וחיווי לגולשים</h2>

<div class="ql-align-justify">כפי שצוין בפרקים הקודמים, אפקטיביות החסימה מוטלת בספק מלכתחילה, שכן ניתן לעקוף את הגבלת הגישה באמצעים טכנולוגיים פשוטים יחסית, כגון VPN. אולם, נוכחנו לדעת כי גם ללא הפעלת כלים לעקיפת החסימה, ספקיות האינטרנט אינן ממלאות את הוראות בית המשפט במלואן. מבדיקתנו עלה כי למרות קיומו של צו החסימה, שאינו תחום בזמן, חלק מהאתרים פעילים וניתן לגשת אליהם בחופשיות ללא צורך בכלים טכנולוגיים. מתוך 98 הליכים שהתקבלו ובהם הצלחנו לחלץ את כתובות האתרים שבגינם ניתן הסעד, בדיקה ידנית של הכתובות מלמדת שכ־14% מסך כל האתרים שהוצא עבורם צו חסימה נגישים כיום לשימוש חופשי:&nbsp;<strong>11% (2 מתוך 17) מהאתרים שנגדם ניתן צו הגבלה ב-2017, 15% (4 מתוך 26) ב-2018 ו-24% (8 מתוך 33) ב-2020. מבין האתרים שנגדם ניתן צו הגבלה ב-2021 ו-2022 לא היה אתר אחד פעיל.&nbsp;</strong>כמו כן, מתוך 22 אתרים שניתן בגינם צו מתוקן, 3 פעילים כיום (14%).</div>

<div class="ql-align-justify">עניין נוסף שביקשנו לבחון הוא האופן בו הוצגה חסימת האתרים לגולשים שביקשו לגשת אליהם. יש לכך הן חשיבות עקרונית – תכליתו של החוק היא אכיפה והרתעה, ועל כן ראוי ליידע את מי שמנסה לגלוש לאתר שהוצא נגדו צו שיפוטי מהם המניעים להגבלתו – והן חשיבות פרטנית, שכן ב־15 מתוך 41 הצווים שנבחנו פרטנית ניתנה במעמד הוצאת הצו הוראה שיפוטית לפיה הספקיות נדרשות להציג הודעה לגולשים.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">לשם בירור זה, בדקנו 98 כתובות שנחסמו במסגרת הצווים, אותן הצלחנו לחלץ מההליכים שבהם התקבלה בקשת הפרקליטות וכתובת האתר המבוקש הייתה נגישה מחומרי התיק. יש לציין כי בדיקה זו נעשתה באמצעות חיפוש ידני במחשב יחיד, ואף שהתוצאות עשויות להעיד על מגמה, ייתכן שתוצאות החיפוש והחיווי יהיו שונות עבור משתמשים המשתייכים לספקיות אינטרנט אחרות.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">מהבדיקה עלה כי ברובם המוחלט של האתרים, הגולש הפשוט אינו מקבל מידע הנוגע להגבלת הגישה, וכל שנודע לו הוא שהכתובת המבוקשת אינה זמינה. עבור מרבית האתרים החסומים (55 מ־84 האתרים שאינם פעילים), הכתובת מפנה לחלון של רשות התקשוב הממשלתית, שבו מוצגת הודעה זו:</div><div class="ql-align-justify"><br></div>

<div class="ql-align-justify">22 אתרים נוספים שנבחנו הובילו להודעת שגיאה, כאילו הכתובת שהוזנה אינה נכונה (ייתכן שפירוש הדבר הוא שאתרים אלו הוסרו), ואילו ב־7 האתרים הנותרים הוצגו הודעות שונות: "הגישה לאתר נדחתה", "אזהרת פרטיות", "השירות אינו זמין כעת" או "האתר אינו פעיל במדינה זו". אף אחת מההודעות הללו אינה מסבירה לגולש את הטעם לחסימת האתר, מה שפוגם בתכלית ההרתעתית של חוק הסמכויות, ומנוגד להוראות פרטניות שפורסמו בחלק מהצווים. נוסף על כך, תקנות העזר לחוק הסמכויות מזכירות במפורש דרישה מספקיות האינטרנט ליידע את גולשי האתרים החסומים כי הגישה אליהם הוגבלה מכוח צו בית משפט. אולם נראה ששיקולים טכניים או אי־בהירות בנוגע לחלוקת הסמכויות בין משטרת ישראל לספקיות הגישה מובילים לפער מהותי במידע המוצג בפני משתמשי הקצה.</div>

<h2 class="ql-align-center">ממצאים: פערי דיווח מטעם רשויות האכיפה</h2>

<h2>אי פרסום צווי הגבלת גישה בידי משרד המשפטים</h2>

<div>כאמור לעיל, המאגר שלנו לא כולל הליכים הנוגעים לאתרי פדופיליה וטרור. מצאנו כמה מקרים בעילות אחרות שבהם ניתן צו, אך לא התפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים. מתוך 108 התיקים שבהם, לפי נתוני "נט המשפט", בקשת המדינה התקבלה, הצו הרלוונטי ב־4 תיקים לא מופיע באתר משרד המשפטים:</div><div><br></div><div><strong>בצ"א 8734-09-18:</strong> עוסק בפרסום שירותי זנות. בהיעדר צו, ניתן להסיק את העילה הפלילית בהליך לפי שם האתר נשוא ההליך. ההליך נפתח ב־05/09/2018 ונסגר ב־23/05/2019. התקיימו בו שני דיונים, בתאריכים 04/11/2018 ו־28/01/2019. אין מידע פומבי נוסף לגבי ההליך.&nbsp;</div><div><br></div><div><strong>בצ"א 31846-09-18:</strong> עוסק בפרסום שירותי זנות. ב־10/12/2018 התקבלה החלטה מפורטת של השופט בהליך להסרת אתר אחד, תוך מתן ארכה למפעילי האתר עד 25/12/2018 להסרת התכנים לחלוטין, כתנאי להמשך פעילות האתר. מפעילי האתר הסירו את התכנים, ולכן לא ניתן צו הסרה. לאחר מכן הגישו מפעילי האתר בקשה לסגירת ההליך, אולם היא נדחתה ב־07/02/2019. כעבור זמן מה מפעילי האתר החלו להפעיל אתר דומה, והמדינה הגישה בקשה לעיון מחדש בתיק לפי סעיף 9(ב) לחוק ולחסימה של האתר השני. הבקשה לעיון מחדש אושרה ביום 21/08/2019, וניתן צו הסרה לאתר השני, שייכנס לתוקף תוך שבוע מיום האישור. נראה כי צו זה לא פורסם. בדיקת הכתובות הרלוונטיות העלתה כי האתר הראשון פועל כיום ללא מגבלת נגישות, והאתר השני אינו נגיש.&nbsp;</div><div><br></div><div><strong>בצ"א 64981-05-19: </strong>עוסק בעריכת הימורים. בהיעדר צו, ניתן להסיק את העילה הפלילית בהליך לפי שם האתר נשוא ההליך. ההליך נפתח ב־28/05/2019 ונסגר ב־16/07/2019. התקיימו בו שני דיונים, בתאריכים 25/06/2019 ו־16/07/2019. אין מידע פומבי נוסף לגבי ההליך.&nbsp;</div><div><br></div><div><strong>בצ"א 46283-07-20:</strong> העילה הפלילית אינה מוזכרת, וגם לא שמות האתרים. הם מופיעים בנספח המצורף לכתבי הטענות, שאינם פומביים. ההליך נפתח ב־21/07/2020 ונסגר ב־28/07/2020. התקיים בו דיון אחד, בתאריך 28/07/2020.</div><div>אם כן, שניים מהתיקים עוסקים בפרסום שירותי זנות, אחד בעריכת הימורים ובאחרון סוג העבירה אינו מוזכר. לגבי שלושה צווים מביניהם לא מצאנו חומר נגיש ב"תולעת המשפט", כך שלא יכולנו לבחון את הטעם לפער זה. בבצ"א 31846-09-18 עולה בוודאות מחומרי הדיון כי ניתן צו הסרה לאתר בהליך, כך שנראה שאכן הצו לא פורסם, מטעמים שאינם ברורים לנו.&nbsp;</div>

<div class="ql-align-center">במועד סיום המחקר האמפירי (ינואר 2023), היו קיימים 3 הליכים חדשים שנפתחו במהלך חודש נובמבר 2022 והבקשות בהם התקבלו ב־06/12/2022, והליך אחד נוסף שנפתח באותו מועד אך לא נמצאו נתונים פומביים לגבי תוצאתו. נראה שההחלטות בתיקים ניתנו במקביל להגבלת הגישה ל־4 אתרים חדשים שהופיעו ברשימת האתרים שנחסמו אשר התקבלה מספקית הגישה, אולם פרסום הצווים באתר משרד המשפטים התעכב. מכאן עולה שקצב עדכון הצווים באתר איטי למדי, וכתוצאה מכך הצווים המופיעים באתר אינם משקפים את היקף החסימות בפועל ברגע נתון, אלא את המצב כפי שהיה כמה חודשים לפני כן. למעשה, צווי החסימה הללו הועלו לאתר רק בחודש פברואר 2023.</div>

<h2>פערים ואי-התאמות בין הפרסומים הפומביים של רשויות האכיפה</h2>

<div>גישנם פערים מספריים בין הנתונים המובאים בדיווחים המוגשים לוועדת החוקה לבין הנתונים המופיעים בדו״חות השנתיים של הפרקליטות.&nbsp;השוואה בין המספרים מרמזת על הבדלים מתודולוגיים הן קטגורית, בין שני סוגי הדיווחים, והן נקודתית, בין מסמכים משנים שונות. אולם לצד ההבדלים המתודולוגיים ישנם פערים שהסיבות להם נותרו עלומות. לא הצלחנו להסביר פערים אלו בעזרת השערות שונות לגבי אופן הספירה, כך שנשארו סימני שאלה רבים לגבי מספרי הבקשות המדויקים לאורך השנים. נספח א׳ כולל פירוט לגבי הדיווחים הפומביים וטבלאות השוואה בין הנתונים.&nbsp;</div><div><br></div><div>מבחינת מתודולוגיה, שני סוגי הדיווחים מתייחסים לתקופות שנתיות שונות: ככלל, תקופת הסיקור של הדיווח לכנסת אינה חופפת את תקופת סיקור של דו״ח הפרקליטות השנתי. לכן, על מנת להשוות בין הנתונים, השווינו את סכם הנתונים המצטברים לאורך 4 שנות דיווח – מחקיקת חוק הסמכויות ב־2018 ועד יוני 2021.&nbsp;</div><div><br></div><div>יש לציין כי אי־האחידות בסיווג ובהתייחסות לממצאים יוצרת קשיים מסוימים בהשוואה. למשל, בדיווח לכנסת ישנה הבחנה בין סך הבקשות הכולל – המכיל גם בקשות לצו מתוקן מתוקף סעיף 7, וכן בקשות לעיון מחדש מתוקף סעיף 9(ב) – ובין סך הבקשות המהוות פתיחת הליך חדש להגבלת גישה או הסרת אתר מתוקף סעיף 2 או 4 בהתאמה. לעומת זאת, לא ברור אם בדו״חות השנתיים של הפרקליטות נעשית הבחנה כזו, ומכאן שלא לגמרי מובן לאיזה סל בקשות המספרים מתייחסים.</div><div><br></div><div>עם זאת, כאמור, למרות ניסיונות להסביר את ההבדלים בנתונים בעזרת הנחות כאלו ואחרות לגבי אופן הספירה, עדיין נמצאו פערים תמוהים בין שני המקורות. למשל, לפי דו״חות הפרקליטות סך הבקשות לחסימת אתרים בגין פדופיליה הוא 11, אך לפי הדיווחים לכנסת הוגשו 9 בקשות כאלה. בנוגע לשאר סוגי העבירות ישנם פערים בכיוון ההפוך. לפי הדיווחים לכנסת, הוגשו 68 בקשות לחסימת אתרים בגין הימורים, בעוד לפי דו״חות הפרקליטות הוגשו 57. נוסף על כך, דו״חות הפרקליטות לא כוללים שום התייחסות לאתרי טרור, ואילו הדיווח לכנסת כלל בקשה אחת שהוגשה בהקשר זה.</div><div><br></div>

<h1 class="ql-align-center">דיון, מסקנות ונקודות לטיפול בעתיד</h1>

<h3 class="ql-align-center"><strong><span class="highlight-text">הגברת שקיפות ועדכניות הדיווחים הפומביים של רשויות האכיפה</span></strong></h3>

<div class="ql-align-justify">במסגרת המחקר גילינו פערים מספריים בין הנתונים המובאים בדיווחים המוגשים לוועדת החוקה לבין הנתונים המופיעים בדו״חות השנתיים של הפרקליטות. לפיכך, במטרה להבין את מקור הפערים ולהשיג את המידע המלא והעדכני ביותר על אודות יישום החוק, בכוונתנו להגיש בקשות חופש מידע מתאימות למשרד המשפטים ולהנהלת בתי המשפט.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">בהזדמנות זו נבקש להדגיש את החשיבות הציבורית של הגברת השקיפות בנוגע ליישום חוק הסמכויות, במטרה להבטיח את חופש הרשת, גישה למידע ועוד. יוזכר כי הסמכות השלטונית המופעלת מכוח החוק היא צנזוריאלית במהותה, וככזו אסור שתיוותר במחשכים. נדרשת שקיפות רבה ככל האפשר לגבי ההיקף והאופי של יישום החוק, לרבות הנגשת שיטות חישוב הנתונים והבהרת הטרמינולוגיה בדיווחים השונים (למשל, האם מספר הבקשות כולל גם בקשות לצו מתוקן או בקשות לעיון מחדש? או שמא מדובר רק בבקשות לפתיחת הליכים חדשים?). כל זאת, במטרה לשרת את האינטרס הציבורי לפומביות המידע על הנעשה בתחום זה.&nbsp;</div>

<h3 class="ql-align-center"><strong>הבעיות הטמונות בריכוזיות בהכרעות השיפוטיות לגבי בקשות צווי אינטרנט</strong></h3>

<div class="ql-align-justify">קושי נוסף עולה מכך שהתיקים מתנהלים רובם ככולם באותו בית משפט ובפני אותו שופט, מה שהופך אותו לשחקן חוזר ולגורם בעל השפעה מכרעת על עיצוב ההליכים של אכיפת חוק זה. קושי זה אף גדל נוכח העובדה כי במרבית ההליכים, ומפאת אופיים, השופט אינו מנמק את החלטותיו, שמתקבלות במעמד צד אחד – מה שמעלה שאלות לגבי הלגיטימיות של ההליך וההחלטה.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">ראשית, בפסיקותיו מעניק בית המשפט פרשנות ממשית לחוק באמצעות יצירת תקדימים ויישום החוק במקרי קצה שלאו דווקא מתאימים לחלוטין להגדרת החוק. על כן, בעיקר בשנותיו הראשונות של החוק נודעת חשיבות רבה לנימוק הפסיקה ולהכרעותיהם של מגוון שופטים. שנית, עובדת היות המדינה שחקן חוזר בהליכים פליליים או מעין פליליים עשויה להשפיע על מראית פני הצדק ועל תקינותו של ההליך המשפטי לגופו. זאת בשל הקשר ה"ידידותי" שעשוי להיווצר בין שחקנים המעורבים במספר גדול של הליכים במעמד צד אחד.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה והשופט בני שגיא הם שחקנים חוזרים וכמעט יחידים אשר מעצבים בפועל את אופיו של חוק הסמכויות, ללא פיקוח וביקורת מספקים על התהליך וללא חשיפת המשמעות האופרטיבית של התנהלות זו לעיני הציבור. בתת־הפרק הדן בפילוח התיקים לפי שופטים ניתן לראות כי בחודשים הראשונים ליישום חוק הסמכויות דנו בהליך שופטים שונים שהציגו דרישות שונות ממייצגי המדינה (שכאמור, במקרים רבים היו הצד היחיד שהתייצב), כשלכל שופט רף ראייתי שונה ודרישות להנמקה מבוססת יותר או פחות, אולם מזה כמה שנים דן שופט יחיד בכל בקשות צווי האינטרנט. אחידות קיצונית זו עשויה להרחיב יתר על המידה את הפערים המובנים והגדולים מלכתחילה בין שני הצדדים בהליך, ולהפוך אותו להליך "למראית עין" בלבד.</div>

<h3 class="ql-align-center"><strong>שאלת הסיווג הפרוצדורלי של בקשות צווי אינטרנט – בין פלילי למנהלי&nbsp;</strong></h3>

<div class="ql-align-justify">העובדה שבהליכים אלו עוסקים שופטים פליליים עשויה ללמד על אופי ההליך ועל מיקומו בטווח שבין הליך מנהלי להליך פלילי. בית המשפט דן בקצרה באופיו של ההליך בעניין פיש, ואומנם קיבל חלקית את טענת המשיב שאין מדובר בהליך מנהלי קלאסי, אלא בהליך שאופיו פלילי יותר, אך אופי ההליך השפיע חלקית בלבד על מידת ההגנה על זכויות הנתבע. אם כן, נראה שההליך התעצב באופן שמשלב את "הרע משני העולמות". מצד אחד, בהיבט של קבילות הראיות יש לשופט שיקול דעת נרחב, ורף ההוכחה נמוך מזה שבהליך הפלילי. מצד שני, זכות הטיעון של הנתבע אינה מוגנת כמו בהליך פלילי – הליכים רבים מתנהלים ונפסקים במעמד צד אחד, ודי בהשקעת "מאמץ סביר" באיתור הנתבע לצורך עמידה בדרישה זו. זהות השופטים הדנים בהליך עשויה ללמד על עוצמת הסנקציות המוטלות על הכף, שהיא פלילית במהותה, מה שאינו עולה בקנה אחד עם אופן התנהלות ההליך בפועל כהליך מנהלי בעיקרו, ומעלה שאלות הדורשות מענה בנוגע למידת ההגנה על זכויות הפרט.</div>

<h3 class="ql-align-center"><strong>היעדר שקיפות כלפי המשתמשים והגנה על צדדים שלישיים</strong></h3>

<div class="ql-align-justify">קושי מרכזי עולה, מפערים במידע המועבר למשתמשי הקצה המבקשים לגלוש לאתרים החסומים. ראשית, התכלית ההרתעתית של החוק ודאי אינה מושגת אם לא ניתן ביטוי חיצוני לסיבה שבגינה אתרים אלו נחסמו, ובחלק מהמקרים הגולש כלל אינו מודע לכך שהאתר חסום. לצורך כך הוטמעה בתקנות העזר חובתן של ספקיות הגישה להציג הודעה לפיה האתר נחסם בהתאם לצו בית משפט, והמציאות מלמדת שלא כך נעשה, אם בגין ציות חלקי מצד הספקיות, ואם בגין בלבול בחלוקת הסמכויות בין הספקיות למשטרה.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">בעיה נוספת במענה שמקבלים המשתמשים נובעת מכך שבמקרים רבים כתובות האתרים שהגישה אליהם הוגבלה מפנות בפועל לכתובת ממשלתית. הדבר אינו מאפשר להבין מדוע כתובת האתר אינה נגישה, ויתרה מזו, ריכוז האתרים החסומים בידי רשות ממשלתית מעלה חששות כבדים בנוגע לפרטיות המשתמשים ולהיקף השימוש שנעשה במידע עליהם, אשר עלול לחרוג ממטרותיו של חוק הסמכויות. אף אם השימוש במידע נעשה בתום לב ולא חורג מהסמכות שניתנה בחוק, מאגרים ממשלתיים מטבעם משמשים מטרות לפריצה ולעיתים פרטיהם דולפים. אם כן, יישום חוק הסמכויות בצורתו הנוכחית עלול לחשוף את פרטי הגולשים לצדדים שלישיים ולאפשר פגיעה בהם, ועל כך יש לתת את הדעת.</div>

<h3 class="ql-align-center"><strong>אופן הטיפול בצווים מתוקנים&nbsp;</strong></h3>

<div class="ql-align-justify">מלבד היבטי הדיון בבקשות הרגילות, יש לשים דגש על היבטי הדיון בבקשות לצווים מתוקנים. בהתחשב בחוסר העקביות בביקורת השיפוטית על הראיות המובאות בהליך, הדבר עלול לגרום לחסימת אתרים שלא מבוצעים בהם עבירות ולפגיעה בצדדים שלישיים.</div><div class="ql-align-justify">נוסף על כך, הגשת בקשות לצווים מתוקנים עלולה אף לשמש מעין הליך מקוצר שיעקוף את הצורך בהגשת בקשה לצו ראשוני, בהתחשב בכך שהדיון בראיות לצורך מתן צו מתוקן מצומצם אף יותר מהדיון לצורך מתן צו מכוח סעיפים 2, 3, או 4 לחוק; נראה כי בית המשפט לא דורש מקצין המשטרה לנמק את החלטתו ולא בוחן את סבירותה או נכונותה.</div><div class="ql-align-justify">לשון החוק דורשת אישור של קצין משטרה בכיר בכפוף לביקורת שיפוטית מאוחרת כאיזון בין הצורך בתגובה מהירה לביצוע עבירות ובין מניעת שימוש לרעה בחוק. ואכן, במקרים שבהם כתובת האתר שמוגשת בקשה בגינו לצו מתוקן דומה מאוד לכתובת האתר החסום המקורי אין צורך בביקורת שיפוטית נרחבת ומנומקת. אולם, במהלך הבדיקה נמצאו מקרים שבהם לא השתמע מהכתובות כי אכן מדובר באתרים זהים, וקשה לקבל מצב שבו, לפחות למראית עין, היקף הביקורת השיפוטית על צווים מתוקנים נמוך מהיקף הביקורת השיפוטית על צווים רגילים.</div><div class="ql-align-justify">זוהי הבחנה חשובה, שעשויה להעיד גם על בעייתיות בהקשר של חסימת אתרים מכוח חוק זכויות יוצרים. אם ההסדר בחוק הסמכויות ישליך על ההסדר בחוק זכויות יוצרים, צפויות לצוץ בעיות דומות גם בחסימות מכוח חוק זכויות יוצרים, שם לא מדובר בקצין משטרה בכיר אלא בגופים פרטיים שיעבירו את האתרים כתובות האתרים שייחסמו או יוגבלו.</div><div class="ql-align-justify">אנו מציעים לבחון בהסדרים עתידיים את האפשרות של מתן מעמד לארגוני חברה אזרחית בהליך, או הקמת מעין "סנגוריה ציבורית" להליך, שתפקח עליו. זאת, כדי לוודא ששיקול הדעת של מבקש החסימה ייבחן כראוי, ולצמצם טעויות ושימוש לרעה בהליך.</div>

<div class="ql-align-justify">כיוון שבעלי אתר חסום עשויים להעביר את תוכני האתר לכתובת אחרת ולהמשיך להפעילו, קבע המחוקק הליך מקל להוצאת צו מתוקן לכתובת החדשה. סעיף 7 לחוק מסמיך קצין משטרה בכיר (בדרגת תת־ניצב ומעלה) להוציא צו מתוקן לחסימת האתר, לאחר שנוכח כי האתר שעבורו ניתן צו שיפוטי ממשיך לפעול תחת כתובת אחרת, ובלבד שמצא ״שאין במתן הצו המתוקן כדי לפגוע פגיעה נוספת על זו שאושרה בעת מתן הצו המקורי״. בקשה לאישור הצו המתוקן תוגש לבית המשפט תוך שבוע, והוא יישאר בתוקף עד שתתקבל החלטת בית המשפט.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">בדקנו את נתוני הבקשות לצווים מתוקנים שהגיעו לבית המשפט הן רוחבית, באתר משרד המשפטים, שבו ניתן לראות עבור כל צו שהוצא האם פורסם בעניינו צו מתוקן בהמשך, והן פרטנית, ב־41 התיקים שחומרים מתוכם היו בידינו.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">בהיבט הרוחבי, פורסמו צווים מתוקנים ב־22 הליכים (מתוך 120). ב־3 מתוכם לא ידוע כמה צווים ניתנו, שכן הקישור באתר משרד המשפטים אינו תקין, ב־8 הוצא צו מתוקן אחד, ב־7 הוצאו שני צווים מתוקנים, וב־4 הליכים הוצאו 3 צווים מתוקנים או יותר. ב־2 תיקים אף ניתנה גישה לבקשות המנומקות באתר משרד המשפטים, הכוללות את כתובות האתרים.בהיבט הפרטני, 9 תיקים מתוך 41 כללו בקשות לצו מתוקן. יש לציין כי אין פירוש הדבר שביתר התיקים לא הוגשו בקשות כאלה, שכן המסמכים אשר נכללו במדגם לא בהכרח מהווים מלאי ממצה של כלל המסמכים הרלוונטיים לכל תיק. לפי מדגם המסמכים שבידינו, נראה כי כל הבקשות הללו אושרו ולוו בהחלטה למתן צו מתוקן.</div><div class="ql-align-justify">מבין התיקים שכללו בקשות לצו מתוקן, 4 כללו בקשה אחת, ו־5 כללו שתי בקשות או יותר. הגשת בקשות מרובות מצביעה על תופעה מעניינת, אם כי לא בלתי צפויה: לאחר שבית המשפט מורה על חסימת הגישה לאתר כלשהו, בעליו נוהגים להעבירו לכתובת דומה, תוך שינוי או הוספת תו יחיד (למשל, אם נחסם שם המתחם atar.com, התוכן יועבר לכתובת atar1.com). לאחר שהפרקליטות מגישה בקשה לצו מתוקן שיחיל את חסימת הגישה גם על הכתובת החדשה, בעלי האתר יוסיפו וישנו את הכתובת (למשל, מ־atar1.com ל־atar2.com), וחוזר חלילה. בעקבות זאת, בתיקים מסוימים מוגשות בקשות חוזרות לצו מתוקן.</div><div class="ql-align-justify"><br></div><div class="ql-align-justify">החוק קובע נטל ראייתי, לפיו יינתן צו מתוקן רק אם האתר הוא המשך ישיר לפעילותו של אתר חסום. בהתאם לכך, כלל הבקשות הכלולות ב־41 התיקים שחומרים מתוכם הונגשו לנו, הוגשו בטענה שהאתרים מהווים המשך ישיר של האתרים שנחסמו. עם זאת, רק בחלקן מובאות ראיות אובייקטיביות לכך, ואילו באחרות אין כל אינדיקציה אובייקטיבית פרט לקביעה שהאתר הוא המשך של האתר החסום. לעיתים ברור מכתובות האתרים שמדובר באותו אתר (למשל, כפי שפורט לעיל, כאשר מדובר בכתובת זהה עם תוספת מספר בסופה, או שינוי סדר המילים) ולכן אין צורך בראיות נוספות, אך לעיתים יש הבדלים גדולים בין הכתובות ואילו הבקשה נעדרת ראיות אובייקטיביות.</div>