לשכת קטאר, פינת נתניהו
קטארגייט: למה פוצלו התיקים | למה נתניהו לא נחקר | כמה מבצעי תודעה על אזרחי ישראל יצאו מלשכת נתניהו | ומה הסכנה בניסיון הפגיעה בשמה של מצרים ע״י יועצי נתניהו
יונתן אוריך, היועץ המקורב לראש הממשלה, שלא עבר סיווג בטחוני וששכרו מגיע מהליכוד נכנס לקריה 138 פעם בזמן המלחמה בזמן שפורסם כי עבד למען קטאר (תמורת כ-65,000 ש"ח בחודש) דרך "פרספשן" של איינהורן. אז מה עשה בקריה באותם ימים?
אתמול נחשף ב״ישראל היום״ ש"יועצי רה"מ (אוריך, איינהורן ופלדשטיין) הדליפו לקטארים מידע מסווג כדי 'ללכלך' את מצרים", גילוי שמצטרף לחשיפות העבר על 5 מבצעי תודעה על אזרחי ישראל, שהם ביצעו באותה תקופה. וכאן מידע נוסף על מבצע התודעה המסוכן מכולם: השחרת מצרים (תוך סיכון הסכם השלום איתה), רק כדי לקדם את קטאר שתחליף אותה כמתווכת.
וזה מה שאנחנו יודעים עד היום על פרשת קטארגייט על כל שלביה וסעיפיה:
הקדמה:
״צלצל״ - ההקמה והחיסול
ממלחמה כלכלית בחמאס
להזרמת כספים קטאריים לחמאס
יחידת "צלצל" ללוחמה כלכלית במוסד שהוקמה ב-2001 לבקשת רוה״מ אריק שרון ע״י ראש המוסד מאיר דגן ונוהלה על ידי אודי לוי, פעלה לסיכול נתיבי מימון של ארגוני טרור באמצעים מבצעיים ומשפטיים חובקי עולם.
למרות הצלחות מוכחות של צלצל בלוחמה כלכלית בחמאס, מדיניות ישראל מול חמאס השתנתה תחת נתניהו, וב-2017 היחידה נסגרה ע״י יוסי כהן.
עוברים מלוחמה כלכלית לתמיכה כלכלית בחמאס
ליחצו על הנקודות לפירוט והרחבה
פרק ראשון:
חמאס הוא נכס
איך נולדה אסטרטגיית החמאס הוא נכס
ולמה קטאר נכנסת לתמונה
סביב 2018, החלה להתגבש אצל נתניהו באופן מעשי ומוצהר אסטרטגיית "חמאס הוא נכס". היא נבעה מתפיסה אידיאולוגית ופוליטית עמוקה של נתניהו - מניעת הקמת מדינה פלסטינית.
נתניהו לא רצה להתקדם בתהליך המדיני. התאים לו הפיצול בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס כדי למנוע מדינה פלסטינית. הוא אמר: אני לא מתכוון לפתור את הסכסוך - אני אנהל אותו.
ואז כשהראשות הפלסטינית כמעט מביאה את חמאס לקריסה כלכלית - הוא מחליט להציל את חמאס.
בין 2007–2012 קטאר מימנה את חמאס כראות עיניה, הרחק מכל פיקוח ובקרה בינלאומית, אלא שהחל מ-2012 ישראל נכנסת לתמונה, והמימון לחמאס מתואם איתה, עם ארה״ב ועם האו"ם.
ומרגע זה, למרות התנגדות המערכת הבטחונית עד שנכנעה ויישרה קו, נתניהו מקדם יותר ולוחץ יותר על כפתור ההפעלה של קטאר. זהו לוח הזמנים מאז:
צילום: ליאור שגב
הסיבות שמאחורי המהלכים
פרק שני:
מהדלפות ועד קאטרגייט
האם לשכת נתניהו מפעילה
מבצעי תודעה נגד אזרחי ישראל
במרץ 2024 החלו חקירות היועצים והקרובים ביותר לנתניהו, בחשד לקיום רשת השפעה זרה בלשכת ראש הממשלה.
המסמכים והעדויות שנחשפים מאז בטפטוף אינסופי ע״י התקשורת מגלים שמתוך הלשכה פעלו סוכני השפעה ממומנים ע״י קטאר. החשודים השתמשו במידע מודיעיני רגיש והדליפו אותו בניגוד לחוק, תוך עקיפת מערכות הביטחון והצנזורה לתקשורת העולמית כדי להנדס את התודעה הציבורית בישראל, לסכל עסקאות חטופים,, ולתקוף את מצרים כדי לחזק את מעמדה של קטאר כמתווכת בלעדית.
החקירות החלו בחקירות מוקדמות וסמויות עד להתפוצצותן של פרשות רחבות היקף:
פרק שלישי:
למה פוצלו התיקים
ולמה נתניהו לא נחקר
איך פוגעים ביכולת להגיע לחקר האמת
הפרקליטות החליטה להפריד בין שתי הפרשות בהן חשודות אותן דמויות בלב הלשכה:
- פרשת המסמכים המסווגים (ה"בילד"): שעוסקת בהדלפת חומרים סודיים מאמ"ן לתקשורת הזרה במטרה להשפיע על דעת הקהל בנושא החטופים.
- פרשת "קטארגייט": שעוסקת במימון זר מקטאר שקיבלו יועצי נתניהו (אוריך, פלדשטיין ואיינהורן) בזמן שעבדו עבור הלשכה וקידמו אינטרסים קטאריים
ולמה נתניהו לא נחקר תחת אזהרה?
למרות ראיות ועדויות הקושרות אותו למעשים, נתניהו טרם נחקר באזהרה:
עדות פלדשטיין: העיד שנתניהו הוא שהטיל עליו אישית את משימת ההדלפה, ובכל זאת עדות זו טרם הובילה לחקירה תחת אזהרה.
הגנת ה"אישור המוקדם": בפרשת העברת המידע ללוביסט הקטארי ג'יי פוטליק, נתניהו התייצב במשטרה והצהיר: "אני הרשיתי לו" (ליונתן אוריך), ובכך מנע את המשך החקירה במישור הפלילי נגד יועצו ונגד עצמו באותו שלב.
טענת לא ידעתי על המימון: נתניהו טוען כי לא ידע שיועציו מקבלים כסף מקטאר. הוכחת "ידיעה" כזו מורכבת משפטית, במיוחד כשהיועצים אינם עובדי מדינה רשמיים.
שיבוש ממוסד: מהלכים של נתניהו לפיטורי שומרי הסף (היועמ"שית וראש השב"כ) בדיוק כשהחקירה העמיקה, נראה כניסיון לבלום את החקירה נגדו ונגד לשכתו.
אותו עורך דין: עמית חדד, עורך דינו האישי של נתניהו הוא גם עורך הדין של יונתן אוריך בפרשותיו
פרק רביעי:
הבוס מבסוט
(הלשכה להנדסת תודעה)
כתבי האישום והחקירות של יועצי נתניהו מגלים מערך משומן ושיטתי בלשכת ראש הממשלה, שנועד לתמרן את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית לטובת אינטרסים פוליטיים ואישיים, לעיתים תוך פגיעה בביטחון המדינה ובמטרות המלחמה. המערך התבסס על "יועצים שקופים" כמו אלי פלדשטיין, יונתן אוריך, ושרוליק איינהורן, שפעלו ללא סיווג ביטחוני מתאים או פיקוח של השירות הציבורי, ובחלק מהמקרים תחת מימון זר.
שלטון שהוא ההון
מבצעי הנדסת התודעה נוהלו באמצעות מנגנון שערבב בין כוח שלטוני לרווח פרטי:
- העסקת סוכני השפעה: יועצים בכירים בלשכה, כמו יונתן אוריך, קיבלו לפי החשד סכומי עתק שמקורם בקטאר (כ-65,000 ש"ח בחודש) דרך חברת "פרספשן", בזמן שעסקו בניהול מסרי המדינה ושמירת נתניהו בשלטון.
- עקיפת שומרי הסף: אלי פלדשטיין הועסק בלשכה למרות ששב"כ סירב להעניק לו סיווג ביטחוני, ובכל זאת נחשף לסודות הכמוסים ביותר ("קודש הקודשים") והתלווה לראש הממשלה ל"בור" בקריה.
- חדירת אינטרסים זרים: היועצים הפכו לשלוחים בתשלום של קטאר, המממנת העיקרית של חמאס, וקידמו את האינטרסים שלה מתוך לשכת ראש הממשלה - מרכז קבלת ההחלטות של ישראל
ואלו מבצעי התודעה שנחשפו (להרחבה - עברו מעל העיגולים)
פרק חמישי:
פרשת השחרת מצרים
הסכנה
עפ״י ביני אשכנזי בישראל היום: החומר ששימש את הקטארים כדי להכתים את מצרים לא הגיע ממקורות גלויים ברשת, אלא לכאורה נשלף ישירות מתוך דיונים מסווגים מקודש הקודשים הביטחוני של ישראל. על פי הטענה, המידע ה"מפליל" על מצרים לא הגיע מקטאר אל יועצי ראש הממשלה ואז לעיתונאים, אלא יצא לכאורה מתוך המערכת הישראלית אל קטאר, ומשם שווק בחזרה אל העיתונאים הישראלים.
לפי הכתבה בסביבות מרץ-מאי 24 וגם לאחר מכן, נערכו דיונים ביטחוניים בהשתתפות נציגי שב"כ, צה"ל, המל"ל ורה"מ, שעסקו בשאלה האם מצרים מבצעת הפרות בהסכם השלום עם ישראל בעיקר במה שנוגע להכנסת כוחות לסיני. שלושת היועצים הדליפו מידע שהגיע מהדיונים, אך לא בהכרח השתתפו בהם בעצמם.
ואלו סכנות מבצע התודעה להשחרת מצרים:
- ערעור הבריתות האזוריות נגד הטרור: מצרים היא חלק מהחרם הסוני על קטאר בשל תמיכתה בטרור, בעוד שישראל פעלה בדרכים שונות "להציל" את קטר ואת חמאס. פגיעה באמון המצרי ובתיאום איתם בנושאי הברחות וכספי טרור פוגעת ישירות במאמץ לייבש את מקורות הכוח של חמאס.
- פגיעה בביטחון הלאומי בשל "שיקולים זרים": הכפשת מצרים מסכנת את הסכם השלום עימה (״במערכת הביטחון הודאגו בזמנו מההכפשות נגד מצרים, וטענו שזה עלול לסכן את הסכם השלום עם ישראל״), כלומר סכנה להישג האסטרטגי אולי הגדול ביותר של ישראל באזור.